גזר דין ת"פ 231/03

ערן וייסמן (להלן: " הנאשם") הורשע, לאחר שמיעת ראיות, בעבירות הבאות:

[א]       גרימת מוות ברשלנות, - בניגוד לסעיף 304 לחוק העונשין התשל"ז - 1977 (להלן: " החוק"), יחד עם סעיף 64 לפקודת התעבורה.

[ב]        גרימת חבלה לאדם ונזק לרכוש, - עבירה לפי סעיפים 62 (ב) ו- 58 (2) (3) לפקודת התעבורה.

[ג]        נהיגה במצב העלול לסכן עוברי דרך ושולל השליטה ברכב, - עבירה על פי תקנה 26 (1) ו- 26 (4) לתקנות התעבורה, יחד עם סעיף 68 לפקודת התעבורה.

[ד]        סטיה מנתיב נסיעה, - עבירה על פי תקנה 40 (א) לתקנות התעבורה תשכ"א, יחד עם סעיף 64 לפקודת התעבורה.

יודגש, כי הנאשם זוכה מן העבירות הבאות, אשר יוחסו לו בכתב האישום.

עבירת ההריגה, - עבירה על פי סעיף 298 לחוק.

כן זוכה הנאשם מעבירה של נהיגה בפזיזות, - עבירה על פי סעיף 338 (1) לחוק. 

נסיבות התאונה פורטו בהכרעת הדין בהרחבה.

בתאריך 24/8/02, סמוך לשעה 04:00, נהג הנאשם ברכב פרטי מסוג סיאט איביזה (להלן: " הרכב"), בכביש 959 (להלן: " הכביש"), מכיוון קיבוץ מרום גולן לכיוון צומת ווסט. ליד הנאשם, במושב הקדמי ישב אלכסנדר וינוקוב, ובמושב האחורי ישבו עטרה עטייה ז"ל (להלן: " המנוחה") וסיוון דנינו. בהגיע הנאשם אל עקומה שמאלה, איבד שליטה על הרכב, סטה אל השוליים הימניים וחזר לכביש בסטיה חדה שמאלה, עד שהרכב התהפך לתעלת הניקוז שמעבר לשוליים השמאליים.

כתוצאה מן התאונה, נהרגה המנוחה וסיוון דנינו נפגעה באופן קשה. הנאשם וחברו שישב לידו נפגעו באורח קל.

כעולה מהכרעת הדין, קבעתי כי:

"במקרה שלפנינו, הנאשם איבד שליטה על רכבו בהגיעו אל העקומה שמאלה, הוא סטה ימינה וכאשר ביקש לחזור אל הנתיב בסטיה חדה שמאלה, התהפך. כתוצאה מכך נהרגה המנוחה ויתר הנוסעים נפצעו. אדגיש עוד כי, בטרם נאלץ לסטות ימינה בתוך העקומה נהג במהירות מעט מעל המותר, ולא התאים את מהירותו לתנאי הכביש אותו לא הכיר קודם לכן. כן נכשל הנאשם לראות את תמרור האזהרה אשר התריע על קיומה של העקומה. התנהגות זו הינה התנהגות רשלנית, בכך שהוא סוטה מרמת הזהירות הנדרשת על ידי חובת הזהירות, אולם אין בכך כדי לעלותה לרמה של רשלנות רבתי, במסגרת היסוד העובדתי ועל כן יש בו משום רשלנות בלבד" (עמ' 63 לפסק הדין, שורות 11-17).

עוד קבעתי כי, הנאשם נהג כאשר בדמו, עובר לתאונה, היה כ- 40 מ"ג אלכוהול, שהינה הכמות המותרת. לא הוכח שכמות אלכוהול זו היא אשר גרמה לתאונה, או היתה בין הגורמים לה.

כפי שכבר אמרתי, ניתוח האירועים לפרטיהם נמצא בהכרעת הדין.

טיעונים לעונש :

[א]       התובע טען כי, הצורך לשרש תופעה זו של הקטל בדרכים הינו ברור ודורש ענישה משמעותית, רצינית ואפילו מכאיבה, בפרט כאשר העבירות והתאונות על תוצאותיהן הקשות נגרמות על ידי נהגים צעירים מאוד.